פסק-דין בתיק עע"ם 4436/02

השופט א' גרוניס:

1.        המערערת עתרה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בבקשה למתן צו שיחייב את המשיבה 1, עיריית חיפה (להלן - העירייה), ליתן לה רישיון עסק. בית המשפט (כב' השופט ש' ברלינר) דחה את עתירתה. הערעור שלפנינו מופנה כנגד פסק הדין.

רקע עובדתי: הליכי הרישוי וההליכים המשפטיים

2.        המערערת היא חברה המפעילה מועדון חברים (להלן - המועדון) בעיר חיפה. במועדון פועלת מסעדה ונערכים בו משחקי חברה, לרבות משחקי בינגו, וכן הופעות אמנים. הפעלת המועדון טעונה רישיון עסק על פי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-       1968 (להלן - חוק הרישוי), לפי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995 (להלן - הצו) ובהתאם לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000 (להלן - תקנות הרישוי). ביום 14.6.01 הגישה המערערת לעירייה בקשה לרישיון עסק ולחלופין בקשה להיתר זמני לעסק. כמתחייב מסעיף 6(א) לחוק הרישוי ומטופס 4 לתוספת השנייה לתקנות הרישוי, פנתה העירייה אל המשיבה 2, משטרת ישראל (להלן - המשטרה), לצורך קבלת עמדתה באשר לבקשת המערערת. משלא קיבלה תשובה בעניין הרישיון, פנתה המערערת ביום 20.12.01 לעירייה וטענה כי לאור האמור בתקנות 7(ג) ו-8(ב)(1) לתקנות הרישוי, יש לראות את המשטרה כמי שנתנה אישור זמני למתן היתר לעסק. ביום 31.12.01 קיבלה העירייה הודעה מאת המשטרה על פיה "קיים ספק לכאורה לכשירות העסק מן הפן הפלילי". ביום 11.1.02 הודיעה המשטרה לעירייה כי היא מתנגדת למתן רישיון עסק למועדון. המשטרה נימקה את התנגדותה בכך שהמערערת מפעילה במקום משחק בינגו, הנחשב לשיטתה כ"משחק אסור", בהתאם להגדרתו בסעיף 224 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין או החוק). ביום 15.1.02 הודיעה העירייה למערערת, כי בעקבות התנגדותה של המשטרה, אין ביכולתה לאשר את רישיון העסק.

           משדחתה העירייה את בקשת הרישיון, עתרה המערערת לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בבקשה לחייב את העירייה ואת המשטרה ליתן לה רישיון עסק או היתר זמני להפעלת המועדון. יוער, כי הבקשה לרישיון עסק הוגשה לסיווגים של מסעדה (פריט 4.2 לצו), עסק של משקאות משכרים (פריט 4.8 לצו) וניהול משחקי חברה וקלפים (פריט 7.6 לצו). בקשתה של המערערת, ככל שהיא מתייחסת למסעדה ולעסק של משקאות משכרים, אושרה על ידי כל גורמי הרישוי כמתחייב על פי החוק. עתירתה של המערערת לבית המשפט לעניינים מינהליים וערעורה לבית משפט זה מתייחסים אך ורק לסירובן של העירייה ושל המשטרה להוצאת רישיון עסק או היתר זמני לניהול משחקי חברה וקלפים.

3.        יצוין, כי על אף שלא ניתן רישיון ואף לאחר שנודע דבר התנגדותן של העירייה ושל המשטרה, המשיכה המערערת להפעיל את המועדון בלא רישיון עסק. ביום 20.12.01 התרחשה קטטה במועדון אשר במהלכה נדקרו שניים מעובדיה של המערערת. בעקבות אירוע זה, הוציאה המשטרה צו סגירה למועדון בהתאם לסעיף 23 לחוק הרישוי. בהסתמכה על הוראת סעיף 22 לחוק הרישוי, פנתה המערערת לבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (ב"ש 6462/01) וביקשה כי הצו יבוטל. בישיבה מיום 5.3.02 הסכימה המשטרה לביטול צו הסגירה. בית המשפט (כב' השופטת י' וילנר) הורה על ביטול צו הסגירה שהוצא על ידי המשטרה, בקובעו כי עם שינוי נסיבות תהיה רשאית המשטרה לפעול בהתאם לסמכותה על פי חוק.

           בין לבין, עוד בטרם נתן בית המשפט לעניינים מקומיים את החלטתו בעניין צו הסגירה, הגישה המשטרה ביום 17.1.02 לאותו בית משפט כתב אישום כנגד המערערת בגין עיסוק בעסק טעון רישיון ללא רישיון, לפי סעיפים 4 ו-14(א) לחוק הרישוי (ת.פ 1/02). ביום 17.6.02 התקיים דיון בו הוקרא כתב האישום, ובית המשפט (כב' השופטת י' וילנר) קבע, כי יש להמתין להחלטת בית משפט זה בערעור דנא וזאת בשים לב לכך שלא הוגשה בתיק בקשה לסגירת עסק. ביום 9.10.02 הגישה המשטרה לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום פלילי בעניין מועדונה של המערערת (ת.פ 5625/02). בכתב האישום הואשמו בעלי המניות והמנהלים של המערערת בעבירה לפי סעיף 228 לחוק העונשין, בדבר "איסור החזקה או הנהלת מקום למשחקים אסורים". הליך זה ממשיך להתנהל.

החברות במועדון

4.        בטרם ניכנס לעובי הקורה, ראוי כי נתאר את העובדות הרלוונטיות למערערת ולעיסוקה. במועדון אותו מפעילה המערערת מועסקים כ-40 עובדים והוא מתנהל על פי תקנון. סעיף 5 לתקנון קובע כי המועדון פועל לשם שעשוע ובידור חברי המועדון בלבד. היינו, רק חברי המועדון, הנושאים תעודת חבר, רשאים להיכנס אליו ולהשתתף בפעילויות שהוא מציע. קבלתם של חברים חדשים מוסדרת בסעיף 8 לתקנון, הקובע כי על מנת להימנות בין חברי המועדון נדרשים המועמדים למלא טופס בקשת הצטרפות. יצוין, כי רק מי שמלאו לו 18 שנים רשאי להיות חבר במועדון. בתום 24 שעות ממועד מילוי הטופס, מחליטה ועדת הקבלה של המועדון בדבר צירופו של המבקש כחבר מן המניין במועדון החברים. הקריטריון המשמעותי והמכריע בקבלת ההחלטה אם לצרף את המועמד כחבר במועדון הוא קבלת המלצה מחבר מועדון אחר. היה והחליטה ועדת הקבלה לקבל את המועמד, מונפקת לו תעודת חבר בתמורה לתשלום דמי חבר שנתיים המתעדכנים מדי שנה. דמי החבר עמדו בשנת 2001 על סך 50 ש"ח. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי עד להגשת העתירה נרשמו למועדון והתקבלו אליו 3,500 חברים; 500 בקשות הצטרפות נידחו ו-5 חברים הוצאו מהמועדון. התקנון אינו כולל מגבלה על מספרם של החברים היכולים להצטרף למועדון.

משחק הבינגו המתנהל במועדון

5.        כאמור, המשטרה והעירייה סירבו לבקשתה של המערערת להוצאת רישיון עסק למועדון בשל העובדה שהיא מפעילה בו משחק בינגו. נעמוד עתה על טיבו של משחק זה. כפי שציינו, רק חברי מועדון רשאים להיכנס למועדון. החברים יכולים להנות מפעילויות אחרות שמציע המועדון ואין הם מחויבים להשתתף דווקא במשחק הבינגו. החברים המעוניינים לקחת חלק במשחק רוכשים כרטיס בסכום של 10 ש"ח עבור השתתפות בסיבוב משחק אחד. באפשרותו של כל חבר לרכוש כמה כרטיסים שיחפוץ בכל סיבוב משחק. בדרך כלל מתקיימים במועדון במהלך ערב אחד כמה סיבובי משחק. עבור כל סיבוב משחק מונפקת סדרת כרטיסים המזוהה על ידי צירוף ספרות מסוים. בכל כרטיס 27 משבצות, המסודרות בשלוש שורות בנות תשע משבצות. בתוך הכרטיס נבחרות באקראי 15 משבצות שבהן מופיעים מספרים שונים, בין המספר 1 למספר 90. המשחק מתחיל כאשר הכרוז מקריא מספרים, כפי שהם נשלפים באופן אקראי מתוך שני מערבלים שקופים של כדורים שעליהם מספרים. את מספרי הכדורים ניתן לראות גם על מסכים דיגיטאליים המפוזרים במועדון. המשתתפים במשחק נדרשים לסמן בכרטיס המשחק הנמצא בידם את המספרים אותם הקריא הכרוז. חבר אשר הצליח לסמן חמישה מספרים הנמצאים באותה שורה בכרטיס המשחק והכריז על כך ראשון, זוכה בפרס עבור "שורה". פרס זה שווה ל-12 אחוזים מסך הפדיון ממכירת הכרטיסים של אותו סיבוב משחק. בממוצע מדובר בזכיות המסתכמות בעשרות שקלים, 80 עד 100 ש"ח. החבר הראשון אשר הצליח לסמן כרטיס שלם זוכה בפרס עבור "בינגו". שוויו של פרס זה הוא 58 אחוזים מסך הפדיון ממכירת הכרטיסים של סיבוב המשחק הנדון. בממוצע מדובר בזכייה בסך של כ-500 ש"ח. אם נוצר מצב בו יש יותר מחבר אחד שזכה ב"שורה" או ב"בינגו", מתחלק הפרס באופן שווה בין כל הזוכים. שני אחוזים מסך הפדיון ממכירת הכרטיסים של כל סיבוב מופרשים לטובת קרן צבירה למשחק מיוחד, המתקיים כאשר הקרן מגיעה כדי 2,000 ש"ח. לחברים הזוכים במשחק זה מוענק פרס בעל ערך גבוה יותר, המחולק מידי מספר ימים ומכונה "הפרס הגדול". בממוצע מדובר בזכייה בגובה של כ-5,000 ש"ח. נוסיף, כי בכל משחק בינגו יש זוכים. לא יכול להיווצר מצב שבו לא יזכה בפרס מי מבין החברים המשתתפים במשחק. בסך הכול מחלק המועדון 72 אחוזים מסכום הפדיון לחבריו. יתרת הפדיון נותרת בידי המערערת.

הוראות החוק

6.        סעיפי החוק המסדירים את נושא המשחקים האסורים נמצאים בסימן יב של פרק ה לחוק העונשין. סעיף 224 לחוק העונשין מגדיר משחק אסור כ"משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת". עוד מורה לנו סעיף 224, כי מקום משחקים אסורים הוא "חצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים, בין שהם פתוחים לציבור ובין שהם פתוחים לבני אדם מסוימים בלבד, ואין נפקא מינה אם הם מוחזקים גם למטרה אחרת". סעיף 224 לחוק כולל, כמו כן, הגדרה של המונחים "הגרלה" ו"הימור". סעיף 225 לחוק העונשין אוסר לארגן או לערוך משחק אסור, סעיף 226 אוסר על השתתפות בו וסעיף 228 אוסר על החזקה או הנהלה של מקום משחקים אסורים. לאחרונה, הוחמרו העונשים בגין ביצוע העבירות הקבועות בסעיפים 228-225 לחוק העונשין (ראו ס"ח תשס"ג 1874, 58; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 72) (החמרת הענישה בשל משחקים אסורים, הגרלות והימורים), התשס"ב-2002, ה"ח 3166, 869). המערערת תולה את עיקר טענותיה בסעיף 230 לחוק העונשין. סעיף זה קובע כהאי לישנא:

"הוראות סעיפים 225 עד 228 לא יחולו על משחק, הגרלה או הימור שנתמלאו בהם שלוש אלה:

(1) עריכתם מכוונת לחוג אנשים מסוים;

(2) אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור;

(3) אינם נערכים במקום משחקים אסורים או במקום לעריכת הגרלות או הימורים".

           אין מחלוקת כי שלושת התנאים הקבועים בסעיף 230 הם מצטברים (ראו למשל, בג"ץ 696/80 צדוק נ' מפקד משטרת מחוז הנגב ואח', פ"ד לה(2) 281 (להלן - עניין צדוק), 283).